האדם מחפש משמעות מאת ויקטור פרנקל

ויקטור פרנקל, יהודי שגדל והתחנך באוסטריה עבד כפסיכיאטר בבית החולים הפסיכיאטרי בווינה וכמרצה במספר אוניברסיטאות בארה"ב. בעקבות ניסיון החיים שלו במהלך השואה במספר מחנות השמדה, הוא מוכר כמייסד תורת הלוגותרפיה, שעיקרה מבוסס על חיפושי האדם אחר משמעות הנעלה בחייו. עוצמת הספר נעוצה בהדגמה המאלפת של יכולת נפש האדם להתמודד ואף לנצח גם במצבים הכי קיצוניים של קושי ומצוקה. הקטע המצורף בא לתמצת את המסר של פרנקל לאנושות:

"אוי לו למי ששוב לא ראה פשר בחייו, לא מטרה, לא תכלית, ומשום כך שוב לא ראה טעם להוסיף ולחיות. גורלו נחרץ במהרה. התשובה הטיפוסית, שבה היה אדם כזה דוחה מעליו כל נימוק שבא לעודד את רוחו, הייתה אך זו: "אין לי עוד תקווה בחיים". מה אפשר לענות על כך?

מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסינו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמינו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא הייתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו. צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על ידי החיים – יום-יום ושעה-שעה. ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור – אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה. חיים פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי-הרף לפני כל יחיד ויחיד.

תפקידים אלה – פשר החיים – שונים בכל אדם ואדם ובכל רגע ורגע. לפי כך אי אפשר להגדיר את פשר החיים באופן כללי. אין להשיב על שאלות בדבר פשר החיים בתשובות כוללות. ה'חיים' אינם בגדר משהו ערטילאי וערפילי, אלא משהו ממשי ומוחשי מאוד, כשם שתפקידי החיים הם ממשיים ומוחשיים מאוד. הם מצטרפים לכלל גורל האדם, שהוא שונה וייחודי בכל אדם ואדם. ושום אדם ושום גורל אין לדמותו לשום אדם אחר ושום גורל אחר. שום מצב אינו חוזר על עצמו וכל מצב מחייב תשובה משלו. יש והמצב שבו נתון אדם תובע ממנו לקבוע את גורלו בפעולה. ויש שמוטב יהיה לאדם להשתמש בשעת-כושר להתבוננות ולהגשים ערכים בדרך זו. פעמים יידרש אדם להסתפק בקבלת דין גורלו, בנשיאת צלבו." (עמ' 98-99)